אני מתרגש מאוד על הזכייה הזאת, ומברך את כל חמשת המלחינים האחרים שזכו השנה בפרס - איל אדלר, ברכה בדיל, דור פישר, דן יוהאס ויוסי לוי.
זה כבוד מאוד גדול עבורי להיכלל ברשימה הזאת עם אנשים שאני כל כך מעריך, ואני מודה לועדת הפרס על כך!
- - - -
עד כאן החלק הרשמי. החלק של הצילילי גילילי.
מי שרוצה פוסט פשוט, של שחור ולבן, מוזמן לעצור כאן את הקריאה.
זה הולך להיות פוסט אישי מאוד, אולי מדי, מכאן ואילך, מסוג הדברים שאני לא אמור ולא רגיל להעלות לרשתות חברתיות.
רשתות חברתיות הן חלון ראווה, ואף אחד לא משתף כאן את מה שמבעבע באמת מבפנים, אבל אני מרגיש שאני אחטא לעצמי אם אני לא אכתוב כאן את האמת.
והאמת היא שכבר שבוע וחצי אני מתהלך בתחושות מעורבות עם הזכיה הזאת.
ביום ראשון שעבר אני מקבל טלפון ממשרד התרבות שמודיע על הזכייה.
מצד אחד שמחתי, ברור. התרגשתי.
ומצד שני פרס ראש הממשלה למלחינים תמיד סימן אצלי לאורך הקריירה רגעים של שפל מאוד גדול בביטחון העצמי שלי.
רגעים קשים, של ספק עצמי גדול מאוד, של "האם אני באמת מלחין?".
של "האם השפה המוזיקלית שלי מספיק מוערכת על ידי הוועדות שיושבות ומחלקות את הפרס?"
אם לומר את האמת, אף פעם לא הרגשתי באמת בבית בעולם הזה של המוזיקה הקונצרטית, במיוחד לא בארץ. אני כותב מוזיקה בסגנון אחר, אני לא אוהב את המודרניזם האוונגרדי, אני אוהב להתרגש ממוזיקה פשוטה וקומוניקטיבית, ולקח לי הרבה שנים של מאבק פנימי להבין את זה על עצמי, ולהבין שזה בסדר.
בתוך המוזיקה הקונצרטית תמיד הייתי קצת אאוטסיידר, לא מתחבר כמעט לאף סגנון מודרני שאני שומע, הייתי יושב בקונצרטים של מוזיקה אולטרה מודרנית ופשוט סובל.
וחוזר הביתה מבולבל.
והאמת היא שהגשתי המון פעמים לפרס ראש הממשלה ולא זכיתי. משהו כמו שש או שבע פעמים.
ובכל פעם זה היה יותר צורב. זאת האמת.
לחכות בכל פעם כמה חודשים, רק כדי לקבל את ההודעה הזאת, זה היה עושה לי ממש רע.
ואני חייב להודות, עכשיו כשזכיתי, שהכאב של כל הפעמים שבהן לא זכיתי, הוא גדול הרבה יותר מהשמחה של הזכייה.
אני אפילו לא יודע למה לקחתי את זה כל כך קשה בכל פעם.
גם אשתי היתה שואלת אותי בכל פעם - למה אתה עושה מזה כזה עניין?
בסך הכל פרס. יש הרבה פרסים אחרים...
ואין לי הסבר אמיתי לזה. אולי משהו בשם של הפרס, ביוקרתיות שלו, בעובדה שראיתי את כל החברים שלי זוכים, לא יודע להסביר בדיוק.
כנראה שתליתי בו יותר מדי תקוות לביטחון העצמי שלי כמלחין.
כאילו שאם אני אזכה בפרס הארור הזה, אני סוף סוף באמת ארגיש כמו "מלחין אמיתי".
אז מצד אחד אני באמת מברך את חמשת המלחינים ששותפים השנה לזכייה בפרס.
אבל מצד שני אני מבין לגמרי איך מרגישים 50 המלחינים האחרים שהגישו, ולא זכו השנה. ובטח רובם גם חברים שלי כאן בפייסבוק ואולי גם קוראים את זה.
אני מבין לגמרי את הצריבה הזאת, הייתי שם כל כך הרבה פעמים.
קשה לי להוציא מסקנה כאן מהשיתוף הזה.
למי שמכיר אותי בעיקר מהפייסבוק, יש לו כנראה דימוי עליי של הרבה ביטחון עצמי, במיוחד בשנים האחרונות.
אבל זה ממש לא היה ככה פעם, בטח לא ביכולות שלי כמלחין.
והמשקל שהייתי תולה כל פעם בפרס הזה, שהוא זה שיעלה לי את הביטחון העצמי שלי כמלחין, זאת היתה כנראה הטעות שלי ואולי זאת ההמלצה שלי לכל מי שקורא את זה עד כאן.
פרסים לא משפרים שום ביטחון עצמי.
אל תתלו בהם תקוות שווא, כי הבאסה שמתלווה לזה, ובעיקר חודשי הציפייה להודעה, פשוט גומרים את הנפש.
בגדול אני שונא פרסים, ולא מאמין בהם.
אבל זו דרכו של עולם, אנשים אוהבים תחרויות.
אני בעיקר רוצה לכתוב כאן - לכל מי שלא קיבל השנה את הפרס, עזבו אתכם. זה שטויות. והביטחון העצמי חייב לבוא מבפנים, מתוך העשייה עצמה ולא מתוך פרס זה או אחר.
זהו. רוצים להתייעץ איתי עוד, בחינם?
ליוצרי תוכן:
אם יש לכם פרויקט או סרט שצריך מוזיקה, ואתם רוצים להתייעץ על איפה למצוא את סוג המוזיקה שאתם מחפשים, או איך למצוא רפרנסים מתאימים לסרט שלכם, או כל ייעוץ מוזיקלי אחר, אל תהססו לפנות אליי!
סטודנטים לקולנוע:
רק שתדעו שכל שנה אני עושה מוזיקה לשני סרטי סטודנטים בהתנדבות! אני אוהב מאוד לעבוד עם סטודנטים, ואתם מוזמנים לשלוח לי מייל בנושא!
למוזיקאים:
אחרי הרבה שנים שאני מייעץ למוזיקאים על ענייני קריירה, תעסוקה, מה לעשות בחיים בעולם המוזיקה, ואחרי שאני זוכר כמה משברים היו גם לי באופן אישי בתחום הזה, החלטתי לתת שעה בשבוע של ייעוץ טלפוני, ללא תשלום.
מוזמנים להתייעץ לגבי בחירות בקריירה, לגבי איפה ללמוד מוזיקה, עם מי ללמוד, מה לעשות אחרי הלימודים, וכל דבר אחר שאני יכול לעזור לכם בו.
כאמור, פגישות אלו הן ללא תשלום, משהו שאני הייתי שמח לקבל כאשר גם אני הייתי בתחילת דרכי בתחום המוזיקה, ועם הרבה שאלות ותסבוכים... :)
אז הנה קישור לקביעת פגישה:
פעם ראשונה שלכם בבלוג הזה? אז מי אני?
אני ד"ר עמית ויינר, מלחין, ופסנתרן, וראש המחלקה ליצירה רב תחומית באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, שנבחרה כאחת מעשר המחלקות הטובות בעולם בתחום ההלחנה הרב תחומית. אני עובד עם החברות יוניברסל, סוני, וורנר, מגהטראקס, מארה"ב, ועוד. אני מלחין מוזיקה לקולנוע וטלוויזיה, ומוזיקה למחול, בין השאר ללהקת המחול פרידאנס בניו יורק, מהחשובות בעולם.
האולפן שלי בגבעתיים