התחום הכי מעניין בעולם המוזיקה הוא הרמוניה מוזיקלית.
כולנו אוהבים להרמן שירים. כולנו אוהבים לשים איזה אקורד מעניין בשיר מסויים.
והרמוניה היא גם התחום שמפחיד הרבה פעמים אנשים, הוא נראה טכני מדי, קצת כמו מתמטיקה, כמו סודוקו.
אני יודע. אני מלמד הרמוניה ותיאוריה מוזיקלית באקדמיה למוסיקה בירושלים כבר 15 שנים, ואני יודע איך מגיבים תלמידים כאשר מלמדים אותם את כל הכללים של הרמוניה.
הרבה פעמים יש התנגדויות.
למה צריך לדעת הרמוניה?
מי משתמש בזה בימינו?
ועוד.
במאמר הזה, אני אתחיל ברקע כללי על לימודי הרמוניה במוזיקה, משהו שאותו אני מתחיל בכל קורס הרמוניה אצלנו באקדמיה.
במאמרים הבאים אסביר בשפה ברורה את כל הכללים שאתם צריכים לדעת על הרמוניה במוסיקה, מה "מותר" ומה "אסור" לעשות.
אז קודם כל, לפני שנתחיל - תשמעו – כבר הרבה שנים אני חולם לעשות כזה דבר.
ללמד סופסוף מאלף ועד תו איך להלחין מוזיקה!
אז יאללה, בואו נצלול פנימה!
אל תפחדו מלימוד הרמוניה! 😊
קרדיט צלם: חיים קמחי
יאללה, בואו נצלול לתוך עולם של הרמוניה במוזיקה!
ההרמוניה המסורתית, או השפה הפונקציונלית / טונלית - היא השפה המוסיקלית שהשתלטה על העולם, זאת למרות שהיא התקיימה:
בטווח זמן מצומצם: השנים 1600-1900,
באיזור גיאוגרפי מצומצם ביותר: מערב ומרכז אירופה,
ובז'אנר המוסיקה ה"אמנותית" בלבד – המוסיקה של המעמד העליון, שהיווה כ-10% מהאוכלוסיה (פשוטי העם – האיכרים, היוו לאורך כל ההיסטוריה כ-90% מהאוכלוסיה).
זה מטורף להבין את זה!
לפני 1600 השפה המוסיקלית היתה בעיקרה מודלית.
אחרי 1900 השפה המוסיקלית היא מגוונת ואקלקטית (לקטנית) מאוד: במוסיקה האמנותית היא הלכה לעבר הא-טונליות, אך גם סוגים שונים של טונליות קיימים. במוסיקה הפופולארית היא משלבת טונליות עם מודליות פשוטה (בד"כ מאז'ור ומינור בלבד), עם דגש גובר והולך על מרכיבים מוסיקליים וחוץ מוסיקליים אחרים: סאונד, פרפורמנס, וידאו, ריקוד.
מחוץ למערב אירופה ומרכזה התקיימה מאז ומתמיד מוסיקה עממית אשר לא צעדה עם ההתקדמות של המוסיקה האמנותית.
מאפייניה נשארו דומים לאורך מאות וגם אלפי שנים, הסולמות שלה היו שונים מאלו של השפה הפונקציונלית (לרוב מודליות מסוג כלשהו, והרבה פנטטוניקה), והיה בה בד"כ פחות דגש על מורכבות הרמונית, צורנית, או קונטרפונקטית. בד"כ היא הכילה יותר דגש על מורכבות מלודית (כולל חלוקות שונות של האוקטבה ליותר מאשר 12 חלקים), ומורכבות רתמית (הרבה יותר מאשר המורכבות הרתמית של השפה הפונקציונלית).
ה"כללים" של ההרמוניה המסורתית התגבשו מתוך אסתטיקות חברתיות וצליליות שונות, אשר ניתן למצוא להם הסברים שונים: לעתים הסיבה היא החברה הבורגנית האירופאית; לעתים הסיבה היא תכונות טבעיות של הצליל; ולעתים פשוט בגלל שרירותיות והעדפות אסתטיות שונות.
אולי יעניין אתכם - מאמרים שכתבתי על לימודי תואר ראשון במוסיקה ועל מוסיקה לסרטים - איך עושים את זה?
בין שלושת העקרונות האסתטיים החשובים קיימים:
1. התרחקות מהמוסיקה (וממכלול התפיסות התרבותיות) של ימי הביניים, התקופה החשוכה ביותר שידעה אירופה.
על פי עקרון אסתטי זה ניתן למצוא את האיסור הידוע בהרמוניה המסורתית על קווינטות ואוקטבות מקבילות, שהעלו ניחוח ימי ביניימי, אולי אפילו של המגפה השחורה...
דומה הדבר לאיסור על שירה בשפה הגרמנית שהיה בישראל בשנות החמישים והשישים, לאחר השואה, איסור שנשכח לבסוף (את מהלר היו מבצעים אז בארץ בתרגום לעברית).
·הערה: גם הסריאליזם הטוטלי והא-טונליות הקיצונית של שנות ה-1950', היוו אנטיתזה לעולם הטונלי והרומנטי שהביא חורבן על אירופה.
גם כאן היה למעשה ניסיון להתרחק מהניחוח של היטלר, ואגנר, הרומנטיקה, והמוסיקה הטונלית שהם סימלו. כלומר, כל תקופה והאידאות והאנטי-אידאות שלה!
2. כיווניות – עקרון אסתטי מוסרי וחוץ מוסיקלי כמעט, של תחושה שהמוסיקה, כמו גם החברה האנושית, מתקדמת כל העת. אין הליכה אחורה.
קיימת קידמה במדע, וכך גם קיימת כיווניות בהרמוניה המסורתית. מזה נובע שימוש רב בהיפוכים בהרמוניה המסורתית, וכללים שונים של הכפלות – כל אלה מתוך מטרה לא לשים דגש רב מדי באמצע הפראזה, והליכה תמיד אל סוף המשפט, אל הקדנצה.
הסבר נוסף לאסתטיקה הזאת הוא השפה הגרמנית, תרבות שממנה נוצרה רוב המוסיקה האירופאית: לא סתם הנושא של המשפט בשפה הגרמנית הוא תמיד בסוף!
מתוך עקרון הכיווניות נוצרת התחושה הפונקציונלית, והרעיון של: T-> SD-> D -> T
T=Tonic
SD= Sub-dominant
D=Dominant
3. מורכבות הרמונית, כלומר מורכבות במימד האנכי ובפרמטר של גובה הצליל, פחות מאשר מורכבות בגוון הצליל למשל, או בריתמוס, או בעוצמה של הצליל.
כלומר התרכזות מוחלטת בפרמטר הגוון מבין 4 הפרמטרים שקיימים בצליל.
בנוסף, המוסיקה מכילה נקודות הגעה – התחביר המוסיקלי נועד לספר סיפור, עם עלילה, התחלה, אמצע וסוף, והסוף הוא תמיד ההגעה לטוניקה. תחושת ההרפיה.
וחשוב ביותר – פואנטה לסיפור! היכן הפואנטה בכל סיפור/יצירה מוסיקלית? זהו החיפוש המעניין ביותר.
אז אלו העקרונות האסתטיים שמהווים בסיס לכל הכללים של הרמוניה מסורתית, שאותם לומדים בדרך כלל בקורסי הרמוניה השונים.
כל מיני כללים כמו לא להכפיל טון מוביל, לא להכפיל ספטימות של אקורדים, האיסור על קווינטות ואוקטבות מקבילות, כל אלה נובעים בעצם מתוך שלושת העקרונות האסתטיים הגדולים שתוארו כאן למעלה.
אולי יעניין אתכם - אל תעשו את הטעות הבאה - על הלחנת מוזיקה, ואיך לא להיתקע ביצירות המוזיקליות שלנו, במאמר הבא!
ומהי הדרך הכי טובה ללמוד הרמוניה?
לתרגל הרמוניה ליד המקלדת. זאת בעיניי הדרך הכי יעילה להכניס את הידע ההרמוניה גם לאצמבעות, וגם לאוזן.
אחרת, אם עושים תרגילי הרמוניה רק בכתב, זה באמת יכול להרגיש לפעמים כמו סודוקו, או פיתרון בעיות בחשבון :)
אם אתם רוצים להרחיב את הידע שלכם בהרמוניה ליד המקלדת, יש לי שתי הצעות בשבילכם:
1. יש לי חוברת הרמוניה ליד המקלדת שכתבתי במשך 12 שנים (!), ויש בה את כל החומר של הרמוניה ליד המקלדת שאתם צריכים לתרגל. מוזמנים לקרוא עוד כאן!
2. יש פלטפורמה אונליין של לימוד ותירגול של הרמוניה ליד המקלדת שאני משתמש בה בעצמי, ואני מאוד ממליץ עליה. מוזמנים לנסות אותה כאן - https://www.musician-pro.com
זהו, תודה רבה על הקריאה!
רוצים להתייעץ איתי עוד, בחינם?
אחרי הרבה שנים שאני מייעץ למוזיקאים על ענייני קריירה, תעסוקה, מה לעשות בחיים בעולם המוזיקה, ואחרי שאני זוכר כמה משברים היו גם לי באופן אישי בתחום הזה,
החלטתי לתת שעה בשבוע של ייעוץ טלפוני, ללא תשלום.
מוזמנים להתייעץ לגבי בחירות בקריירה, לגבי איפה ללמוד מוזיקה, עם מי ללמוד, מה לעשות אחרי הלימודים, וכל דבר אחר שאני יכול לעזור לכם בו.
כאמור, פגישות אלו הן ללא תשלום, משהו שאני הייתי שמח לקבל כאשר גם אני הייתי בתחילת דרכי בתחום המוזיקה, ועם הרבה שאלות ותסבוכים... :)
אז הנה קישור לקביעת פגישה:
פעם ראשונה שלכם בבלוג הזה? אז מי אני?
אני ד"ר עמית ויינר, מלחין, ופסנתרן, וראש המחלקה ליצירה רב תחומית באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, שנבחרה כאחת מעשר המחלקות הטובות בעולם בתחום ההלחנה הרב תחומית.
אני עובד עם החברות יוניברסל, סוני, וורנר, מגהטראקס, מארה"ב, ועוד.
האולפן שלי בגבעתיים
אני מלחין מוזיקה לקולנוע וטלוויזיה, ומוזיקה למחול, בין השאר ללהקת המחול פרידאנס בניו יורק, מהחשובות בעולם. לעוד פרטים על קורסים בהלחנה שאני מעביר במסגרת האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים