אז אני ממשיך את ההבטחה שלי לעצמי לשנה הקרובה, להעלות בכל שבוע ביום שלישי פוסט על יצירתיות!
אני חייב לומר שאני נהנה מאוד לקרוא את כל התגובות המרתקות וגם הודעות אישיות ששלחו לי אנשים עד כה, איזה כיף לדבר עם אנשים על הנושא הזה של יצירתיות, גם במוזיקה וגם בחיים בכלל.
אז הפעם, על הרגע הכי יצירתי בחיים שלנו, ועל חשיבה יצירתית!
קרה לי מלא פעמים שהיה לי רגע יצירתי ממש, של השראה, ולא הצלחתי לתפוס אותו. אני בטוח שזה קרה גם לכם, וזה ברגעים שלפני שאנחנו נרדמים, דמדומי ההכרה האלה רגע לפני שאנחנו הופכים להיות ישנים ובלתי מודעים, שהם הרגעים הכי יצירתיים שלנו כבני אדם.
בטח קרה גם לכם מיליון פעם, שרגע שלפני שנרדמתם עלה לכם איזה רעיון מדהים, משהן יצירתי ומלא השראה. פתאום מצאתם פיתרון לאיזה בעיה בעבודה שהטרידה אתכם כל היום.
וכל מה שרציתם זה שיהיה לכם עט לרשום את הרעיון הזה, כי ברור לנו שהוא יישכח עד שנקום אחר כך בבוקר.
לי זה קורה כל הזמן, וגם הרבה מלחינים דיברו על זה, שתהליך היצירה של המוזיקה מתחיל אצלם מתוך שינה, או יותר נכון ברגעים שלפני השינה.
המלחין לאונרד ברנשטיין כתב על זה בספר שלו "חדוות המוזיקה", שהמקום עם הכי הרבה השראה בסטודיו שלו זה הספה שלו.
ושאשתו לפעמים נכנסת אליו לסטודיו ורואה אותו שוכב על הספה, והיא אומרת לו:
"אה סליחה, חשבתי שאתה עובד, לא ידעתי שאתה נח"
והוא היה אומר לה:
" דווקא כן! אני עובד!"
המלחין והמנצח לאונרד ברנשטיין
וגם המלחין ריכארד ואגנר סיפר על דבר דומה, שהרעיון למוזיקה שפותחת את המחזור האדיר שלו, "טבעת הניבלונג", בא לו בחלום בבית מלון שהוא היה בו. למי שלא מכיר, הפתיחה של "זהב הריין", האופרה הפותחת את המחזור, היא 7 דקות בערך של אקורד אחד בלבד, מי במול מאז'ור, אחת הפתיחות הבלתי נשכחות של עולם המוזיקה!
ויש את הסיפור המפורסם על פול מקרטני שהתעורר פתאום מתוך שינה עם כל המנגינה של השיר Yesterday, והוא הלך ושאל את ג'ון לנון, "תגיד, של מי השיר הזה?" וג'ון אמר לו שאין שיר כזה, ואז הם הוסיפו מילים וכך נוצר אחד השירים הכי יפים שנוצרו אי פעם!
אז הרגע הזה, של בין עֵרוּת לשינה הוא הרגע הכי פורה ויצירתי של המוח שלנו.
גם מחקרים מראים את זה.
ולמה בעצם?
הסיבה היא שיצירתיות נובעת מתוך התת-מודע שלנו. המודעוּת שלנו, כשאנחנו ערים, מקשה מאוד על היצירתיות לפרוח.
וכשאנחנו ישנים וחולמים, התת מודע שלנו משתולל בלי השגחה - אנחנו יכולים לעוף מתוך חלום, לעבור בין חוויות שונות וזמנים שונים ומקומות שונים בשבריר של שניה. בקיצור, בחלומות אנחנו רק תת-מודע. ואין זמן, אין מקום, אין שום הגבלות שיוצרת המודעוּת שלנו.
לא סתם ביהדות יש חשיבות גדולה מאוד לחלומות שלנו. הם שער מרתק בטירוף למה שמתחולל בתוכנו בתת מודע.
אז הרגעים האלה של לפני השינה, שבהם המודעות מתחילה להתפוגג, והתת מודע מתחיל להשתולל, הם הרגעים הכי יצירתיים שיש לנו.
ואיך נשתמש במידע הזה במהלך היום יום? מה, נתחיל לשכב לישון באמצע היום במשרד? נשמע מוזר, אני מסכים.
אבל, תנסו עם עצמיכם, ותראו שלפעמים בשביל להיזכר במשהו, או לחשוב על משהו ממש מסובך, אנחנו עוצמים לרגע את העיניים. מורידים את כל הגירויים העצומים שנוחתים על חוש הראיה שלנו בכל רגע ורגע, ונותנים לתת-מודע אפשרות לעבוד.
אז הנה טיפ – בפעם הבאה שבא לכם לבוא עם איזה רעיון יצירתי בעבודה, או בחיים, פשוט תעצמו רגע עיניים, תנו רגע לתת-מודע שלכם לפרוץ החוצה (זו הנטייה שלו, תאמינו לי! התת-מודע שלנו יוצא בשניות ברגע שאנחנו מתחילים לעצום את העיניים, ממזר כזה!) ותראו איזה רעיונות מקוריים ויצירתיים יעופו לכם שם פתאום!
אשמח לשמוע כאן בתגובות על איזה רגע יצירתי ומלא השראה צץ לכם פעם בין עֵרוּת לשינה.
תודה רבה על הקריאה!
ומה דעתכם/ן?
יש לכם שאלות? משהו שלא הבנתם? רוצים חוות דעת שלי על מוזיקה שלכם? אם יש לכם שאלות נוספות, אל תהססו לפנות אליי!
אז מי אני?
אני ד"ר עמית ויינר, מלחין, ופסנתרן, וראש המחלקה ליצירה רב תחומית באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, שנבחרה כאחת מעשר המחלקות הטובות בעולם בתחום ההלחנה הרב תחומית.
אני עובד עם החברות יוניברסל, סוני, וורנר, מגהטראקס, מארה"ב, ועוד. אני מלחין מוזיקה לקולנוע וטלוויזיה, ומוזיקה למחול כולל ללהקת המחול פרידאנס בניו יורק, מהחשובות בעולם.