והפעם, מאמר על יצירה שאני מאוד אוהב, של מלחין שאני מאוד אוהב - המלחין הגרמני יוהנס ברהמס!
הוגו וולף אמר פעם על ברהמס:
"ברהמס אינו יכול להיות עליז!"
נראה האם אחרי היצירה שעליה נדבר היום אתם תסכימו עם וולף...
ברהמס – ואלסים על שירי אהבה.
היצירה היא משנת 1869, והיא נכתבה בקיץ אחד, כנראה כסוג של כמנוחה מהרקוויאם הגרמני שלו, שאותו הוא סיים באותה שנה.
אתם יודעים, ברהמס בדרך כלל נתפס כמלחין חמור סבר, ממשיכו של בטהובן, אחד משלושת ה"ביתים" הגדולים.
אנחנו לא בהכרח חושבים על ברהמס כטיפוס עם הרבה חוש הומור וקלילות. אבל היצירה שנשמע הערב מראה דווקא צד אחר של ברהמס, צד קליל ונינוח, את הצד הסאלוני שלו, ולא את הצד הסימפוני שלו.
ברהמס בוינה:
ברהמס מגיע לוינה בשנת 1862, כמעט בגיל 30, ונשאר בה עד סוף חייו. הסיבה האמיתית שברהמס מצא את מקומו בוינה, היתה בעיקר הפתיחות של הקהל המוסיקלי של העיר הזאת באותה תקופה. אתם וודאי זוכרים שבאותה תקופה וינה גדלה באופן מסחרר, והאוכלוסיה של וינה כשהגיע אליה ברהמס היתה כ-600 אלף איש. בניגוד לערים אחרות באותה תקופה, שהיו מזוהות עם אסכולה כלשהי או מלחין כלשהו – למשל לייפציג שהיתה מנדלסונית, וויימאר שתמכה בליסט, וביירוית שאוטוטו תהיה כולה ואגנר – בניגוד לערים אלה וינה יכלה להיות ואגנרית ביום ראשון, מנדלסונית ביום שני, ברהמסית ביום שלישי, וכן הלאה.
זאת בעצם היתה גם הביקורת שהעביר מוצרט על הוינאים בזמנו: שהם קלי דעת, ושניתן להסיט אותם בקלות לכל כיוון אליו נושבת הרוח.
אבל, ברהמס מצא את מקומו בביטחון רב באותה וינה קלת הדעת, במיוחד בגלל שהסגנון שלו היה כל כך שונה מזה של ליסט או ואגנר למשל, ובוינה התחילו לכנות אותו לראשונה: "יורשו של בטהובן".
ברהמס וקלרה:
ומוינה מגיע ברהמס בכל קיץ לבקר את אהבתו היחידה, שאותה אהב לאורך כל חייו, את קלרה שומאן, אלמנתו של המלחין רוברט שומאן.
אבל סיפור האהבה הזה התחיל רע מאוד עבור ברהמס, עשר שנים קודם לכן: ברהמס פוגש את השומאנים כאשר הוא בחור צעיר בן 21, ומיד התאהב אהבה עזה ונואשת בקלרה.
אבל היתה כאן בעיה גדולה: קלרה היתה בת 35, מבוגרת מברהמס ב-14 שנים; ויותר גרוע מזה, נשואה, ועוד יותר גרוע מזה – נשואה למלחין שברהמס רצה מאוד שיעזור לו בקריירה שלו, כפי שאכן קרה, מלחין שברהמס העריך מאוד – לרוברט שומאן כמובן. אתם יודעים, אם ברהמס היה יותר דומה לואגנר, כל אלו כנראה לא היו מפריעים לו לחזר בבוטות אחרי קלרה, כפי שואגנר עשה להאנס פון בילוב, המנצח הידוע והמעריץ מספר 1 שלו, שואגנר לא התבייש לגזול ממנו את אשתו – קוזימה.
ריכארד ואגנר
אבל ברהמס לא היה ואגנר, לא באופי שלו ולא במוסיקה שלו, מה שהוביל כאן לסיפור האהבה הגדול של כנראה המאה ה-19, רומיאו ויוליה אמיתי. הסיפור של ברהמס ושל קלרה, סיפור על אהבה בלתי ממומשת של מעל 40 שנה, הוא חומר מצויין לסרט קולנוע. קלרה היתה עבור ברהמס האשה האידיאלית, ואולי מקור ההשראה הגדול של יצירתו, כפי שמיד נראה בואלסים האלו, על שירי אהבה שהלחין.
רבים טוענים שאחרי שקלרה נפטרה בשנת 1896, לברהמס לא נשאר הרבה כאן בעולם הזה, והוא אכן נפטר שנה לאחריה, ב-1897.
הואלסים על שירי אהבה:
היצירה הזאת היא יצירה שלא מבוצעת הרבה, והיא כתובה להרכב מעניין במיוחד – מקהלה מעורבת, או 4 זמרים סולנים, ופסנתר ב-4 ידיים. בכלל, המוסיקה המקהלתית של ברהמס, חוץ מהרקוויאם המפורסם שלו, לא זוכה משום מה לאותה הצלחה כמו המוסיקה הקאמרית או הסימפונית שלו. (מעניין למה...)
הטקסטים של השירים הם מתוך היצירה "פולידורה" Polydora של המשורר גיאורג פרידריך דאומֶר. המחזור של ברהמס מכיל 18 שירים מתוך המחזור.
הואלס היה הריקוד המזוהה ביותר של וינה, ושל האימפריה האוסטרו הונגרית, ושל העליזות השופעת שלה. אותה עליזות שחייבים להכיר גם את הצד האפל שלה.
ואכן, היצירה הזאת היא כל כולה ריקודיות, עונג, ושמחת חיים. ואלסים סאלוניים שמחים ועליזים. אבל!
.... יש כאן אבל, רבותיי.
הטקסטים של השירים הראשונים הם כולם בעלי אופי רומנטי טיפוסי, שירים שמהללים את האהבה הפשוטה ואת המין הנשי. כגון השיר ה-3:
"הו! הנשים, הו הנשים!
איך הן ממיסות את האדם באושר,
הייתי הופך לנזיר כבר לפני שנים רבות,
אילולא היו הנשים בעולם!"...
"הייתי הופך לנזיר לפני שנים רבות, אילולא היו הנשים בעולם!"
אי אפשר שלא לדמיין את ברהמס מלחין שיר זה בציניות. אותו ברהמס שאהב להגיד את המשפט:
"לצערי, לעולם לא התחתנתי, תודה לאל!"
אבל לאורך המחזור המילים של השירים הופכות לאט לאט, יותר ויותר, למלאות תסכול, גם תסכול של אהבה נכזבת, וגם תסכול על האהבה בכלל. למשל השיר ה-7, שאומר:
"פעם היו חיי נעימים יותר
וכך היתה גם אהבַתי"
ופתאום אנחנו מוצאים בשיר 16 את הטקסט הבא:
" האהבה היא בור אפל!
באר מסוכנת ביותר,
ואני, אדם מסכן, נפלתי לתוכה.
אינני יכול לראות או לשמוע,
אני יכול רק לחשוב על האושר שלי,
אני יכול רק להיאנח בצער"
לסיכום: האהבה הולכת והופכת מורכבת יותר לאורך השירים, כבר לא אהבה פשוטה של נער בן 21, שמטלטלת את כל נשמתו וממלאת אותה בשמחה בלבד על כך שהוא מצא את נשמתו התאומה, אלא אהבה שיש בה גם מרירות, ואכזבה, אהבה של איש מבוגר, על כל תסבוכיה, והדמעות שבה.
השיר האחרון, השיר ה-18 מסיים את המחזור במשפטים:
"כמו העצים, הרועדים במעוף ציפור,
נפשי רועדת מאהבה, מעונג, ומצער,
כאשר אני חושב עלַייך".
ואפשר ממש לדמיין את ברהמס מוסיף: "כאשר אני חושב עלייך, קלרה".
אבל המוסיקה לאורך היצירה לא תמיד מראה את זה. זיכרו שתפקידו של הואלס הוא להראות את הצד היפה והזוהר של וינה, את ההוד וההדר החיצוניים, ולאו דווקא את מחשכי הלב, או את התת מודע.
זהו! תודה רבה על הקריאה!
אתם מוזמנים לשמוע עוד בפודקאסט החדש שלי:
בונוס לסיכום:
הנה מוזיקה שהלחנתי לארטליסט, וסרט מאוד יפה שהשתמש בה לאחר מכן:
אגב, אם אתם מתעניינים במוזיקה לספריות, כדאי לכם לקרוא את שני הפוסטים הבאים, שבהם סיכמתי את נושא המוזיקה לספריות בצורה העמוקה ביותר שיכולתי!
זהו. רוצים להתייעץ איתי עוד, בחינם?
ליוצרי תוכן:
אם יש לכם פרויקט או סרט שצריך מוזיקה, ואתם רוצים להתייעץ על איפה למצוא את סוג המוזיקה שאתם מחפשים, או איך למצוא רפרנסים מתאימים לסרט שלכם, או כל ייעוץ מוזיקלי אחר, אל תהססו לפנות אליי!
סטודנטים לקולנוע:
רק שתדעו שכל שנה אני עושה מוזיקה לשני סרטי סטודנטים בהתנדבות! אני אוהב מאוד לעבוד עם סטודנטים, ואתם מוזמנים לשלוח לי מייל בנושא!
למוזיקאים:
אחרי הרבה שנים שאני מייעץ למוזיקאים על ענייני קריירה, תעסוקה, מה לעשות בחיים בעולם המוזיקה, ואחרי שאני זוכר כמה משברים היו גם לי באופן אישי בתחום הזה, החלטתי לתת שעה בשבוע של ייעוץ טלפוני, ללא תשלום.
מוזמנים להתייעץ לגבי בחירות בקריירה, לגבי איפה ללמוד מוזיקה, עם מי ללמוד, מה לעשות אחרי הלימודים, וכל דבר אחר שאני יכול לעזור לכם בו.
כאמור, פגישות אלו הן ללא תשלום, משהו שאני הייתי שמח לקבל כאשר גם אני הייתי בתחילת דרכי בתחום המוזיקה, ועם הרבה שאלות ותסבוכים... :)
אז הנה קישור לקביעת פגישה:
פעם ראשונה שלכם בבלוג הזה? אז מי אני?
אני ד"ר עמית ויינר, מלחין, ופסנתרן, וראש המחלקה ליצירה רב תחומית באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, שנבחרה כאחת מעשר המחלקות הטובות בעולם בתחום ההלחנה הרב תחומית.
אני עובד עם החברות יוניברסל, סוני, וורנר, מגהטראקס, מארה"ב, ועוד.
האולפן שלי בגבעתיים
אני מלחין מוזיקה לקולנוע וטלוויזיה, ומוזיקה למחול, בין השאר ללהקת המחול פרידאנס בניו יורק, מהחשובות בעולם. לעוד פרטים על קורסים בהלחנה שאני מעביר במסגרת האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים