בפעם שעברה שכתבתי על הנושא, כתבתי על הכלי החדש שגוגל הוציאה לפני כחודש, שנקרא Music LM, ועל כמה שהוא איכזב אותי וגם רבים אחרים (למי שמתעניין – קישור לפוסט הקודם על בינה מלאכותית במוזיקה ועל הכלי של גוגל::
והפעם – על עוד כלי חדש מאכזב במיוחד, ואיך זה קשור לתמונה שמופיעה כאן?
אז קודם כל, לפני שנתחיל - תשמעו – כבר הרבה שנים אני חולם לעשות כזה דבר.
ללמד סופסוף מאלף ועד תו איך להלחין מוזיקה!
הכלי החדש נקרא Riffusion, והוא מבוסס על הטכנולוגיה שנקראת Stable Diffusion שכולנו מכירים מציור.
השם הוא משחק מילים בין Diffusion לבין Riff שזה משפט מוזיקלי שחוזר שוב ושוב, כמו שכולנו מכירים נגיד מהשיר Smells like teen spirit, ריף מוזיקלי שחוזר שוב ושוב.
אז למה הוא כל כך מביך בעיניי, ואיך זה קשור לציור שאני מצביע עליו שתלוי אצלי בסטודיו?
קודם כל נתחיל מהציור. כולנו מכירים את הציור הזה, "בריאת האדם" של מיכאלאנג'לו, שמצוייר על התקרה של הקפלה הסיסטינית. אצבע אלוהים כמעט נוגעת באצבע של האדם (שימו לב שהיא *כמעט* נוגעת), וכך אלוהים מפיח נשמה באדם הראשון.
אחד הציורים הכי מדהימים שנוצרו אי פעם, והוא חלק קטן מתוך הסיפור העצום שמצוייר על תקרת הקפלה הסיסטינית ברומא.
מה כל כך מיוחד כאן? שני הסנטימטר של הרווח! כן כן, הרווח שבין אצבע אלוהים לבין האצבע של האדם, אותם שני סנטימטר האלה, הם הפואנטה בכל הציור הזה. זה הכי קרוב שאי פעם האדם הגיע לאלוהים.
שני סנטימטר רווח, שהם הרגע שאלוהים הפיח באדם את הדבר הייחודי לו, והכי חשוב ומסתורי שיש לנו, את הנשמה.
ואיך כל קשור למוזיקה, ולכלי הזה Riffusion, אתם שואלים?
הסתכלתי לעומק על הכלי הזה, קראתי גם לעומק איך הוא עובד (אני מוזיקאי, מלחין בעצמי, והייתי חייב להבין!), ומה שהבנתי הוא שכמו גוגל בכלי שלה Music LM גם כאן הם פשוט מפספסים את הדבר הכי חשוב במוזיקה, ואת מה שמבדיל מוזיקה מציור באופן מהותי:
ציור או תמונה הוא משהו שאנחנו תופסים ברגע אחד. אפשר אמנם להישאר ולהסתכל על זה עוד קצת, עוד כמה שניות אולי, אבל בעצם את הרושם העיקרי של ציור אנחנו תופסים במבט ראשון, ובבת אחת. בום! זהו, ראינו ציור מרשים של מידג'רני, זה יכול להמם לנו את החושים בבת אחת, וזהו.
מוזיקה, וכאן כולם טועים עד כה, מוזיקה עובדת על ציר הזמן. ההתרגשות של מוזיקה נובעת מהסיפור שהיא מייצרת על ציר הזמן. תחשבו על שיר שאתם אוהבים, נגיד Smells like teen spirit (שאני מת עליו!), הסיפור של השיר הוא לא הריף שפותח את השיר. הוא גם לא משהו שאפשר לתפוס בבת אחת.
מה שמרגש אותנו בשיר הזה, ובמוזיקה בכלל, הוא *הצורה* של השיר, הפזמון האחרון והארוך עם המילים:
Hello, hello, hello, how low
פזמון בו קורט קוביין הזמר כבר צורח את נשמתו שם, את כל הכעס הזה של סיאטל של תחילת שנות ה-90 (אגב, חשבתם פעם על זה שכל הלהקות של זעם הנעורים האלה, סגנון שמכונה גראנג', הגיעו כולן מסיאטל של סוף שנות השמונים, ממש רגע אחרי שמייקרופוסט פתחו שם את המטה שלהן? נושא למאמר אחר אני מרגיש 😊)
הנה השיר, למי שרוצה להיזכר!
בקיצור, הסיפור של השיר הזה הוא לא איזה ריף בודד, ולא משהו שאפשר לתפוס ברגע אחד.
חייבים לשמוע את כל השיר בשביל להבין את הסיפור. וזה מה שכל החברות עדיין לא מבינות לדעתי, שמוזיקה היא סיפור על ציר הזמן, ולא סתם לופים שחוזרים שוב ושוב, כמו שכל המנועים המוזיקליים ששמעתי עד כה נשמעים. פשוט לופים שחוזרים כל הזמן, ולא מספרים שום סיפור.
הבינה המלאכותית לא מבינה את זה. היא עדיין לא מבינה סיפורים, ובטח שלא על ציר הזמן.
אנחנו בני האדם מספרים סיפורים כבר 80 אלף שנה, ייקח עוד קצת זמן לבינה המלאכותית להשתוות אלינו בזה🙏
ומה הקשר לשני הסנטימטר שבין אצבע אלוהים ואצבע האדם?
בעיניי זה משהו שרק אמנות אנושית יכולה להגות.
שהפואנטה בציור הזה היא הרווח, החלק שבין הדמויות ולא הדמויות עצמן. אני לא אומר ש Generative AI לא הולך להשתלט על העולם, הוא הולך. אבל לאמנות אנושית תמיד יהיה יתרון עליה, בכך שהיא יכולה ליצור משהו שאף דמיון לא יצר עד אותו רגע, הרווח שבין האדם לאלוהים.
הרווח שבין האדם לאלוהים, הוא הרווח שעדיין קיים בין העדם לבין המכונה, אותם שני סנטימטר, שהם רוח האדם, הנשמה שלנו, הדבר שאלוהים הפיח בנו, ומפריד בינינו לבין הבינה המלאכותית.
תודה רבה על הקריאה!
אגב, יש לי פודקאסט חדש - המשך לבלוג הזה!
הוא נקרא "להצליח במוזיקה!" - פודקאסט אופטימי על קריירה במוזיקה, על שיווק למוזיקאים, ועל איך לקחת את החלומות שלכם ולהפוך אותם ליום יום שלכם!
בונוס לסיכום:
הנה מוזיקה שהלחנתי לארטליסט, וסרט מאוד יפה שהשתמש בה לאחר מכן:
אגב, אם אתם מתעניינים במוזיקה לספריות, כדאי לכם לקרוא את שני הפוסטים הבאים, שבהם סיכמתי את נושא המוזיקה לספריות בצורה העמוקה ביותר שיכולתי!
זהו. רוצים להתייעץ איתי עוד, בחינם?
ליוצרי תוכן:
אם יש לכם פרויקט או סרט שצריך מוזיקה, ואתם רוצים להתייעץ על איפה למצוא את סוג המוזיקה שאתם מחפשים, או איך למצוא רפרנסים מתאימים לסרט שלכם, או כל ייעוץ מוזיקלי אחר, אל תהססו לפנות אליי!
סטודנטים לקולנוע:
רק שתדעו שכל שנה אני עושה מוזיקה לשני סרטי סטודנטים בהתנדבות! אני אוהב מאוד לעבוד עם סטודנטים, ואתם מוזמנים לשלוח לי מייל בנושא!
למוזיקאים:
אחרי הרבה שנים שאני מייעץ למוזיקאים על ענייני קריירה, תעסוקה, מה לעשות בחיים בעולם המוזיקה, ואחרי שאני זוכר כמה משברים היו גם לי באופן אישי בתחום הזה, החלטתי לתת שעה בשבוע של ייעוץ טלפוני, ללא תשלום.
מוזמנים להתייעץ לגבי בחירות בקריירה, לגבי איפה ללמוד מוזיקה, עם מי ללמוד, מה לעשות אחרי הלימודים, וכל דבר אחר שאני יכול לעזור לכם בו.
כאמור, פגישות אלו הן ללא תשלום, משהו שאני הייתי שמח לקבל כאשר גם אני הייתי בתחילת דרכי בתחום המוזיקה, ועם הרבה שאלות ותסבוכים... :)
אז הנה קישור לקביעת פגישה:
פעם ראשונה שלכם בבלוג הזה? אז מי אני?
אני ד"ר עמית ויינר, מלחין, ופסנתרן, וראש המחלקה ליצירה רב תחומית באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, שנבחרה כאחת מעשר המחלקות הטובות בעולם בתחום ההלחנה הרב תחומית.
אני עובד עם החברות יוניברסל, סוני, וורנר, מגהטראקס, מארה"ב, ועוד.
האולפן שלי בגבעתיים
אני מלחין מוזיקה לקולנוע וטלוויזיה, ומוזיקה למחול, בין השאר ללהקת המחול פרידאנס בניו יורק, מהחשובות בעולם. לעוד פרטים על קורסים בהלחנה שאני מעביר במסגרת האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים